לאחר הצלחותיה עם המחזות "חברות הכי טובות" "עקר בית" ואח' כתבתה ענת גוב מחזה בשם "אוי אלהים".נראה לי שזאת תיהיה הצגה בעיתית הן במה שנוגע לטיבה והן בקשר לנושאים בהן היא דנה.
מביימת את ההצגה עדנה מזי"א.
היא פעילה בתיאטרון הקאמרי כמחזאית וכבמאית ולעתים קורה שבו בזמן מוצגים באחד מאולמות התיאטרון מחזה מפרי עטה ובאולם אחר מחזה בבימויה.כעת מוצגים בקאמרי 5 הצגות בהן היא מעורבת בצורה זו או אחרת.האם זה בריא וטוב לפלורליזם של תיאטרון.שאלה רטורית.
היום ראיתי את " אוי אלהים" .זאת הצגה קאמרית בה משתתפים שלוש נפשות בלבד כאשר אחת הדמויות אפיזודית בלבד דהינו כמעט כל ההצגה הנה דו שיח אחד בין שתי הדמויות.
זה מספיק כי אחת הדמויות היא אלהים בכבודו ובעצמו.
למחזה התחלה של קומדיה נחמדה מאוד עם הברקות רבות ובהמשך הוא מתפתח לויכוח פילוסופי עם אלהים על טיבו.
המחזה מציג שאלות שרבים שואלים את עצמם בקשר לאלהים ושאין להן תשובה.
מנותחים פעולות שונות של אלהים על פי התנ"ך כולל ספר איוב , מה המניעים לכל אחד ממעשיו ונשאלות ונידונות שאלות כגון מדוע יצר את האדם ,האם כדי ליסרו לגרום לו לסבל ולהעמידו כל פעם במבחן למרות שהוא הוכיח את נאמנותו לו.האם הוא-אלהים אל רחמן או אל נקמן.
כל זה מתרחש בהצגה לאור העובדה שפסיכולוגית מקבלת טלפון בעילום שם מימישהו הרוצה לקבל טיפול אצלה.תחילה הוא אינו מוסר את שמו וזהותו כי "ממילא לא תאמיני לי".
אלהים בא לטיפול כי הוא בדכאון ורוצה לשים קץ למפעל חייו. לפסיכולוגית זמן של פגישה אחת איתו כדי להציל את העולם.
בהרבה פירסומים המחזה מוגדר כקומדיה .זה נכון בחלקו הראשון .יש בו הברקות ומשפטים כגון:
"לא היתה לך אימא אז את מי נאשים בכל מה שעשית" "למה לא עצרתי את הבריאה ביום החמישי" לא היתי מרוכז כשבראתי את האדם" אם היתי מרוכז לא היתי עושה שטות כזו" "בראתי את האדם כי היתי בודד ורציתי חבר ומאז מרגיש עוד יותר בודד" ,אין לי אימא אין לי אבא אני יתום מלידה" " ,אף פעם לא חיבקו אותי" "חותכים חתיכה מה... כדי ליצור ברית איתך ומה מקבלים ממך את ה... כולו".
זה חייב להצחיק.
בהמשך הפסיכולוגית עושה חשבון עם אלהים ויש אמירות בגובלות לא עם קומדיה אלא פילוסופיה. הנה כמה מהן:
"רק אלהים יכול להיות כל כך לא אנושי" ,אני אמן מולטי-יוצר ומבצע" " יש לך בעיה עם אלימות.אתה לא רוצה שיאהבו אותך אתה מאיים" "בראתי פרסה" "חשבתי שאני רע ולא אל מלא רחמים" "הרגשתי פחד ממני מאז [איוב] התחלתי לאבד את כוחי"
אלהים ברגע שהשתחרר מהכח נעשה בריא.הכח עבר לאדם.אנו כעת ההורגים ילדים,אנו משמידים בפצצות אטום.הכח משחית .אלהים נעשה אנושי יותר ברגע שהשתחרר מהכח.אלהים זה בעצם רק מילה.
פרט לבעיותיות שבמחזה עצמו ותוכנו ההצגה מענינת,מחייכים בה לפעמים.מבויימת היטב.היא קיצבית ביותר ומשוחקת טוב.
השאלות שהיא מעלה רציניות ביותר כדי לתת להן צורה של פרסה וקומדיה.
שירי גולן טובה מאוד כפסיכולוגית השואלת את השאלות הנכונות את אלהים שאין להן תשובה.
אביהוד תדהר מצויין בהופעותיו הקצרות כאוטיסט ואנו מאמינים לו כי אכן הוא כזה.
יוסי פולק טוב מאוד כאלהים הנמצא במשבר, בדיכאון וזקוק לטיפול פסיכיאטרי.
אם נראה את ההצגה כקומדיה היא לא מצחיקה מספיק.
אם נראה אותה כמחזה רציני אז הטיפול בנושאים הוא שטחי ולא יסודי. יש בה דברים יותר מדי רציניים בהם דנים כלאחר יד ברמז ובצורה לא רצינית.
בסופו של דבר לאחר חשבון עם אלהים הפסיכולוגית נשארת עם האמונה באלהים למרות שחושבת שלא קיים...
לראות או לא לראות:לראות כי ההצגה מבדרת אך להתיחס לכל כהצגת בידור ולא ברצינות לשאלות שההצגה מעוררת.
נכתב על ידי elybikoret , 15/3/2008 18:53
מביימת את ההצגה עדנה מזי"א.
היא פעילה בתיאטרון הקאמרי כמחזאית וכבמאית ולעתים קורה שבו בזמן מוצגים באחד מאולמות התיאטרון מחזה מפרי עטה ובאולם אחר מחזה בבימויה.כעת מוצגים בקאמרי 5 הצגות בהן היא מעורבת בצורה זו או אחרת.האם זה בריא וטוב לפלורליזם של תיאטרון.שאלה רטורית.
היום ראיתי את " אוי אלהים" .זאת הצגה קאמרית בה משתתפים שלוש נפשות בלבד כאשר אחת הדמויות אפיזודית בלבד דהינו כמעט כל ההצגה הנה דו שיח אחד בין שתי הדמויות.
זה מספיק כי אחת הדמויות היא אלהים בכבודו ובעצמו.
למחזה התחלה של קומדיה נחמדה מאוד עם הברקות רבות ובהמשך הוא מתפתח לויכוח פילוסופי עם אלהים על טיבו.
המחזה מציג שאלות שרבים שואלים את עצמם בקשר לאלהים ושאין להן תשובה.
מנותחים פעולות שונות של אלהים על פי התנ"ך כולל ספר איוב , מה המניעים לכל אחד ממעשיו ונשאלות ונידונות שאלות כגון מדוע יצר את האדם ,האם כדי ליסרו לגרום לו לסבל ולהעמידו כל פעם במבחן למרות שהוא הוכיח את נאמנותו לו.האם הוא-אלהים אל רחמן או אל נקמן.
כל זה מתרחש בהצגה לאור העובדה שפסיכולוגית מקבלת טלפון בעילום שם מימישהו הרוצה לקבל טיפול אצלה.תחילה הוא אינו מוסר את שמו וזהותו כי "ממילא לא תאמיני לי".
אלהים בא לטיפול כי הוא בדכאון ורוצה לשים קץ למפעל חייו. לפסיכולוגית זמן של פגישה אחת איתו כדי להציל את העולם.
בהרבה פירסומים המחזה מוגדר כקומדיה .זה נכון בחלקו הראשון .יש בו הברקות ומשפטים כגון:
"לא היתה לך אימא אז את מי נאשים בכל מה שעשית" "למה לא עצרתי את הבריאה ביום החמישי" לא היתי מרוכז כשבראתי את האדם" אם היתי מרוכז לא היתי עושה שטות כזו" "בראתי את האדם כי היתי בודד ורציתי חבר ומאז מרגיש עוד יותר בודד" ,אין לי אימא אין לי אבא אני יתום מלידה" " ,אף פעם לא חיבקו אותי" "חותכים חתיכה מה... כדי ליצור ברית איתך ומה מקבלים ממך את ה... כולו".
זה חייב להצחיק.
בהמשך הפסיכולוגית עושה חשבון עם אלהים ויש אמירות בגובלות לא עם קומדיה אלא פילוסופיה. הנה כמה מהן:
"רק אלהים יכול להיות כל כך לא אנושי" ,אני אמן מולטי-יוצר ומבצע" " יש לך בעיה עם אלימות.אתה לא רוצה שיאהבו אותך אתה מאיים" "בראתי פרסה" "חשבתי שאני רע ולא אל מלא רחמים" "הרגשתי פחד ממני מאז [איוב] התחלתי לאבד את כוחי"
אלהים ברגע שהשתחרר מהכח נעשה בריא.הכח עבר לאדם.אנו כעת ההורגים ילדים,אנו משמידים בפצצות אטום.הכח משחית .אלהים נעשה אנושי יותר ברגע שהשתחרר מהכח.אלהים זה בעצם רק מילה.
פרט לבעיותיות שבמחזה עצמו ותוכנו ההצגה מענינת,מחייכים בה לפעמים.מבויימת היטב.היא קיצבית ביותר ומשוחקת טוב.
השאלות שהיא מעלה רציניות ביותר כדי לתת להן צורה של פרסה וקומדיה.
שירי גולן טובה מאוד כפסיכולוגית השואלת את השאלות הנכונות את אלהים שאין להן תשובה.
אביהוד תדהר מצויין בהופעותיו הקצרות כאוטיסט ואנו מאמינים לו כי אכן הוא כזה.
יוסי פולק טוב מאוד כאלהים הנמצא במשבר, בדיכאון וזקוק לטיפול פסיכיאטרי.
אם נראה את ההצגה כקומדיה היא לא מצחיקה מספיק.
אם נראה אותה כמחזה רציני אז הטיפול בנושאים הוא שטחי ולא יסודי. יש בה דברים יותר מדי רציניים בהם דנים כלאחר יד ברמז ובצורה לא רצינית.
בסופו של דבר לאחר חשבון עם אלהים הפסיכולוגית נשארת עם האמונה באלהים למרות שחושבת שלא קיים...
לראות או לא לראות:לראות כי ההצגה מבדרת אך להתיחס לכל כהצגת בידור ולא ברצינות לשאלות שההצגה מעוררת.
נכתב על ידי elybikoret , 15/3/2008 18:53
elybikoret
